<h1>חדושי רבינו משה חלאוה על נדרים</h1>
<h2>דף ב.</h2>
וכתב הרב אדוני אבי ז"ל בחידושיו בריש נדרים [ב' ע"א], נראה לפרש דשבועה בלא הזכרת שם הויא שבועה, דמאי שנא שבועה מנדר (וזריזות) [ונזירות] והקרבן דלא בעי שם כלל. אלא דבשבועת העדות והפקדון ילפינן לה בג"ש [שבועות ל"ה ע"ב] להחמיר ולאיים על הנשבע, ולא משום קיום שבועה בלבד, דהתם נמי אי אשבעיה דיינא בלא שם ונמצא שקרן ה"ז חייב אלא שטעה הדיין. וכן האומר הן הן לאו לאו שבועה דאוריתא הוי ואפילו בלא הזכרת שם, ובלבד שיכוין לשבועה. ודמיא לאלהי ישראל [ע"ז כ"ח ע"א], דאע"ג דכי לא מיכוין לא אמר כלום, כי מיכוין מיהא הויא שבועה. עד כאן לשונו. והראב"ד כ"כ דלא נאמרו דברים הללו (דקא הוו) [הן הן] ולאו ולאו דהוו שבועה אלא לגבוה, דאמירת[ו ל]גבוה שתי פעמים קים בשבועה, אבל לא להדיוט, אא"כ כיון לשבועה, לא בדיבור הקל בלבד. למדנו מ"מ [שהאומר] לאו לאו הן הן בכוונת הבטחה ושבועה [דהו"ל] כשבועה. וכמה ב"א נכשלין בזה, שמבטיחים בלאו לאו הן הן ואינם מקיימים עושים דבריהם הבל ורעות רוח והנם עוברים על השבועה.
